Eyal Kless @eyalkless

Violinist, Author and a super hero only in his own mind.Still dreams of D&D. The Tarakan Chronicles is published by Harper Collins Voyager and Random (German) bit.ly/thelostpuzzler Israel Joined July 2010

Tweets

10K
Followers

428
Following

918
Likes

21K

Eyal Kless @eyalkless

2 years ago

@GalitDistel נתניהו מפקיר את החטופים ואת עם ישראל בגלל סיבות פוליטיות של שרידות וכמובן משפטו. זהו. שמחתי לעזור. היה רגע שהיה לך מצפון אבל הצלחת לאבד אותו שוב

0 0 0 14 0

View Details

Eyal Kless @eyalkless

2 years ago

@BarashiKinneret לפחות לא הדליף מדיוני קבינט בזמן מלחמה כמו את יודעת מי

0 0 0 10 0

View Details

Eyal Kless @eyalkless

2 years ago

@hananamiur ה 15% אמון בכנסת לא מדגדג משהו?

0 0 0 9 0

View Details

Eyal Kless @eyalkless

2 years ago

@GONENB1 את השורה שהוא הסניף

0 0 0 9 0

View Details

Eyal Kless @eyalkless

2 years ago

@GiliLevy_ למה אין 5. כולן

0 0 0 4 0

View Details

Eyal Kless @eyalkless

2 years ago

@amit_segal @naamalazimi הפרעה לסדר ציבורי זה 1. כניסה לבסיס צבאי זו אנרכיה

0 0 0 3 0

View Details

Eyal Kless @eyalkless

2 years ago

מה כבר רצה? מה כבר עשה? קצת אונס? מה העניין, כולו נוחבה או נוח'בה, או איפה שלא שמים את הצ'ופצ'יק הזה. מה קרה? אנחנו עם טהור ועם בחירה ואור לגויים אז קצת אונס לא צריך להזיז למישהו, בכל זאת, מלחמה...

0 0 0 68 0

View Details

Eyal Kless @eyalkless

2 years ago

@NirBarkat אתה בעד אונס שבויים? רק שואל פה בשביל חבר בהאג

0 0 0 1 0

View Details

Eyal Kless @eyalkless

2 years ago

@AviEdelson1 לא. די

0 0 0 3 0

View Details

Doron Shabti @doron_shabti

2 years ago

אחרי משהו כמו 12 שעות בממ"ד, נגב השעינה עליי ראש ושאלה אותי, בשקט, אם הצעקות בחוץ הן של מפלצות מפחידות ואם הן באות לאכול אותנו. דמיין את זה, קרומבי. דמיין לחבק את הבת שלך ולדעת שמה שמפריד בינה לבין רצח אכזרי הוא החלטה אקראית של מחבל. דמיין שזה נמשך שעות. שעות. שהתינוק צורח מבכי כי אין תמ"ל אבל אפילו ללכת לבית שממול אי אפשר וקב"ט העיר צועק בטלפון שאסור לצאת והעיר עוד לא בשליטה ישראלית. דמיין מה זה לראות מחבלים הולכים ליד הגן של הילדה עם ידיים בכיסים. בסתלבט. בעלי בית. דמיין שבזמן הזה מגיעות אלייך תחינות מכל מקום. מחברות וחברי נפש. משפחה. הם בחוץ. הם בבית. הם ירו בבעלי. אני שומעת צרחות של נשים. חברות מתייעצות איך להתאבד כדי לא להאנס. דמיין להיות בלייב עם חברה שמספרת שהיא משתינה על סדינים ודוחפת ברווח התחתון של הדלת כדי למנוע מהעשן להכנס כי המחבלים שורפים את בתיהם כדי שיצאו. דמיין מה זה לצאת יממה אחרי ולראות שהבית שלך, השכונה שלך, המקום בו אתה הולך עם הילדים לטייל ולמכולת ולשתות קפה הפך לסרט זומבים עם גופות ודם בכל מקום. בכל מקום, קרומבי. דמיין מה זה אומר להדחיק כמה חטופות חטופים ונרצחים אתה מכיר. לנסות להתמודד עם אחד או אחת כל פעם ולשכוח את השאר מתוך ההבנה המבישה שלעכל את ההיקף פשוט ימוטט אותך. דמיין לחזור אחרי חצי שנה ולגלות שחצי מהרחוב לא מוכן לחזור. שהקהילה מתפרקת. ש115 איש שאת רובם אתה מכיר כך או אחרת נמקים במנהרות חמאס. שלא יכולת להגן עליהם. את האשמה בלקום בבוקר או להתלונן שאין מזגן. כל זה לא קרה בטעות, קרומבי. זו הייתה התוצאה הבלתי נמנעת של מדיניות ארוכת שנים לאתרג את חמאס, לדאוג למימונו ולאפשר לו להתעצם כרצונו. לשחוק את צבא היבשה. להתעלם מכל עיסוק עומק בביטחון ישראל לטובת הטרלות. לטובתך, בעצם. אז אם קשה לך לראות אותי, אותנו, מקטרים כשאתה שומע סיסמאות מגניבות באנגלית ורוצה רק למחוא כפיים ולהתלהב, נסה לדמיין איך זה נראה שני מטרים מהבועה הפריוולגית, השבעה והמקושרת שלך, ואולי תבין. ואם לא אז כבודו מוזמן ללכת לחפש מי ינענע אותו.